רקדניות הבטן המובילות בשנות ה- 40 וה- 50
שגית גולני – מתוך עבודת הגמר במסלול להכשרת מדריכות למחול מזרחי 2009-2010
בעבודתי סקרתי את דרכן והשפעתן של תחיה קריוקה, סמיה גמאל, ונעימה עאקף, שלוש רקדניות מובילות המסמלות את תקופת "תור הזהב" של ריקודי הבטן במצרים ובעולם כולו.
רקדניות אלה הופיעו מעל בימות מצריים החל משנות הארבעים של המאה הקודמת ועיצבו את עולם ריקודי הבטן, כפי שאנו מכירות אותו כיום. שלושת הרקדניות שהחלו את דרכן ב"קזינו אופרה" בניהולה של באדיה מסאבני, ביטאו עוצמה בריקוד הבטן שלהן ויצרו בסיס מוצק ולגיטימציה לרקדניות עתידיות להמשיך לפתח את ריקודי הבטן בהשראת סגנונן האישי הייחודי.
תחיה קריוקה נולדה ב-1915 בעיירה איסמעליה שבמצרים. שמה המקורי היה "באדווייה מוחמד קארים אל ניראני". בגיל ההתבגרות ברחה מהבית ועברה להתגורר בקהיר עם שכן ותיק של המשפחה, שבבעלותו מועדוני לילה בקהיר, אך הוא סרב לתת לה להופיע עקב גילה הצעיר. היא לקחה שיעורי ריקוד
בבית הספר לריקודי בטן "לבונה" אצל המורה המפורסמת "כרמן מירנדה". כשהייתה בת 15 הוזמנה להצטרף ללהקת הריקוד של באדיה מסבני בעלת מועדון הלילה המפורסם "קזינו אופרה", שפעל משנות השלושים וסיפק במה לרקדניות בטן.
תחת שם הבמה "תחיה מוחמד" שניתן לה על ידי באדיה מסבני, היא הפכה לאחת הרקדניות המבוקשות במועדון ולסולנית הלהקה ויצרה לעצמה סגנון ייחודי ומקורי. במהלך שנות השלושים אף הוזמנה על ידי המלך פארוק לרקוד עבורו ביום השנה לנישואיו ורקדה תחת צלילי המוסיקה מיצירותיה של אום כולתום המוערצת עליה שהגדירה אותה כ"אמנית שיכולה לשיר עם הגוף שלה".
בשנת 1935 החלה גם בקריירה קולנועית כשהשתתפה לראשונה בסרט "Le femme et le pantin". היא שיחקה בכ-120 סרטים שבהם שרה ורקדה לצד זמרים מפורסמים כמו פאריד אל אטרש, מוחמד עבד אל וואהב ואחרים. כמו כן היא השתתפה במחזות תיאטרון ובאופרות סבון בטלוויזיה.
בגיל 31 הפכה להיות אגדה בעולם הריקוד. היא התמקצעה בריקוד סמבה ברזילאית ושילבה מקצבים ועבודת רגליים לטיניות בתוך הריקוד שלה. כשהתחילה להופיע אצל באדיה מסבני ביקשה מהמתופף "זקי" לנגן על ה"טבלה" מקצבים ברזילאיים ומאז הפך שמה ל"תחיה קריוקה" ושמו של נגן כלי ההקשה ל"זקי קריוקה". היא הייתה אישה נחושה ושאפתנית, רקדנית מעולה ווירטואוזית. היא ידועה כבעלה" גוף גיטרה מושלם" וגנונה נחשב לאצילי וכובש. ריקודה מאופיין כריקוד במקום כמעט ללא שימוש במרחב והתנועות המאפיינות אותה הם חצי עיגול עם מטבל, צעד גבוה לטיני, גמל וזרועות באוויר.
תחיה נישאה והתגרשה כ-14 פעמים ואף ניסתה לעבור לארה"ב בעקבות מערכת נישואין שכשלה ובסופם חזרה למצרים עקב געגועים והבדלי תרבות שחשה. היא לא הצליחה להרות ולהביא ילדים לעולם, דבר שהעציב אותה, אך גרם לה להיות מעורבת בחברה ולתרום לבתי יתומים. ב-1953 הוכנסה לכלא לשלושה חודשים לאחר שהביעה את תמיכתה, לאחר מהפכת הקצינים בהחזרת הדמוקרטיה החוקתית. היא נפטרה ב- 1999 מהתקף לב בהיותה בת 84.
סמיה גמאל
נולדה ב-1924 בעיירה מצרית קטנה בשם "וואנה" ושמה המקורי היה זיינב חיל איברהים מחפוז. בילדותה עברה המשפחה לגור בקהיר באזור המפורסם הידוע בריבוי דוכנים למכירת אביזרי ריקודי בטן. בגיל העשרה פגשה את באדיה מסאבני, אשר שילבה אותה בלהקת הקברט שלה ושלחה אותה ללמוד אצל ג'קו, המורה הבולט ביותר באותה תקופה.
בעזרת ג'קו היא למדה ריקוד בלט, ג'ז ומחול מודרני והוא עזר לה לעצב ולפתח את הריקוד הבלאדי המצרי שהכירה מילדות ולהניח את יסודות סגנון הריקוד הקלאסי. לדוגמה, הערבסקה הוא אחד מתנועותיה הפופולאריות. שם הבמה שלה "סמיה גמאל" ניתן לה על ידי בדיה מסבני אשר הבחינה ביכולותיה וכישרונה. היא המשיכה להתפתח כרקדנית והופיעה במצרים, בלבנון ובסוריה עם מוזיקה שכתבו עבורה טובי המלחינים וריקודים שבנו עבורה טובי הכוריאוגרפיים.
היא נחשבת לרקדנית אצילית, מעודנת וקלאסית. סגנון לבושה התאפיין בגזרת שני חלקים עם חזיית סטרפלס לרוב, חגורת אגן עבה מאד וחצאית שיפון. היא הראשונה שהשתמשה בצעיף בריקוד שלה, לאחר שמדריכת הבלט שלה נתנה לה פיסת בד כדי לשפר את תנועת הזרוע והיא לקחה אותה והשתמשה בו כמעין תנועת ריחוף, עד שכונתה "ציפור". כמו כן היא הראשונה שרקדה עם נעלי עקב גבוהים וגם הראשונה שרקדה יחפה, לאחר שנשבר לה עקב במהלך הופעה והיא תלשה את הנעל השניה והמשיכה לרקוד יחפה. הקהל מחא לה כפיים על הגבורה והאומץ ומאז השתרש המנהג.
ב-1939 השתתפה סמיה בסרט "Min Fat Adimo" אשר נחל כישלון, אולם שיאה של הקריירה הקולנועית שלה הגיעה בזכות סיפור אהבתה לזמר הלבנוני פריד אל אטרש שהכירה במועדון כשעוד היה בתחילת דרכו. פריד שהחל להתפרסם כזמר וכשחקן בסרטים, הזמין אותה ב-1947 להשתתף בסרט שביים בשם "האהבה של חיי", אשר נחל הצלחה כבירה.
באותה שנה היא הוגדה על ידי פארוק מלך מצריים כרקדנית הלאומית. מאז הופיעה בכ-42 סרטים שמהם 5 עם פאריד. אולם למרות רצונה להינשא לו הוא סירב בטענה שהנישואין איתה יביישו את משפחתו מאחר והיא רקדנית. ליבה נשבר והיא עברה לרקוד באירופה. ב-1950 נישאה למיליונר טקסני שהתאסלם ועברה איתו לגור בארה"ב. היא הופיעה במועדון בניו יורק והתפרסמה. עבודתה באירופה ובארה"ב הפכו את ריקודי הבטן לידועים בכל העולם. לאחר כשנה היא חזרה למצריים, נישאה לשחקן המפורסם רושדי אבאזה, נולדה להם בת משותפת והם חיו יחדיו עד שבתם עזבה את הבית. היא פרשה מריקודי בטן ב-1980 וחיה לבד עד יום מותה בשנת 1994, בהיותה בת 70.?
נעימה עאקף,
נולדה ב-1929 בטנטא על דלתת הנילוס. הוריה היו אקרובטים בקרקס עקף שנוהל על ידי סבה והיה אחד הקרקסים הידועים באותה תקופה. היא החלה להופיע בקרקס בגיל 4 וכד מהרה הפכה פופלארית וידועה במיומנות האקרובטית שלה. לאחר 10 שנים הקרקס נסגר ונעימה בת ה-14 החלה בקריירה משלה. היא יצרה מופע אקרובטים וליצנים שהוצגו במועדוני קהיר, עד שפגשה את באדיה מסבני והופיעה תקופה קצרה במועדון שלה בשירה ובריקוד. היא נחשפה ליחס אלים מצד מבצעים אחרים אשר קינאו בה על הצלחתה וניסו להכותה וכאשר הגיבה וגברה עליהם בכוח, פוטרה. היא הופיעה במועדון "קיט קט" המפורסם בקהיר שם הכירה את במאי הקולנוע חוסין פאווזי שביים סרטים מוזיקליים ויחסי העבודה המשותפים הביאו לאהבה ונישואין. סרט הבכורה שלה "הלחם והמלח" בשנת 1949 הביא לה הכרה. היא הפכה לשחקנית המוסיקלית המפורסמת ביותר בקולנוע המצרי והשתתפה בכ-14 סרטים שביים בעלה וביניהם הסרט הראשון שיצא בצבע ב-1951, "באבא עריש". כמו כן, היא הצטרפה לקבוצת הפולקלור של מצרים הנקראת "לייל יא לייל" ותרמה רבות להצלחתה. בשנת 1957 היתה מועמדת לרקדנית הטובה ביותר בתחרות הפולקלור בפסטיבל שנערך במוסקבה
סגנונה הייחודי התבטא בפרשנות אישית למוסיקה ובבניית כוריאוגרפיה ייחודית בעצמה. היא השתמשה בתנועה כדי להביע רגשות, מחוות עם ביטוי גופני רחב בזכות גמישותה וזריזות תנועתה. היא הקפידה מאד על משקל גופה וחייתה תחת משטר אימונים קפדני כדי לשמר את גזרתה ומראה הצעיר. היא היתה ידועה בחביבות שלה ובנכונות לעזור למכריה ולרקדניות צעירות שהשתתפו בסרטים אליהם צולמה.
ב-1958 התגרשה והמשיכה לעבוד עם במאים אחרים. כמה שנים לאחר מכן התחתנה עם רואה חשבון וב-1964 ילדה בן ופרשה מהריקוד כדי לטפל בו. היא נפטרה בשנת 1966 ממחלת הסרטן והיא בת 37 בלבד. נעימה עאקף נכנסה לספרי ההיסטוריה של הריקוד המצרי כאחת הרקדניות היוצרות והמחדשות שלו.
לסיכום,
ריקוד הבטן המוכר לנו כיום הושפע מגל של רקדניות שהיו פורצות דרך יוצרות ומחדשות, למרות הקשיים שבהן נתקלו לאורך הדרך. במהלך כתיבת העבודה צפיתי בקטעי ריקוד של שלושת הרקדניות ואין ספק שהן יזכרו לדורות של רקדניות והשפעתן תמשיך לשמש השראה עבור נשים הרוקדות ריקודי בטן