ריקודי בטן כמקדמי שמחות
הריטואל הטקסי הזה מוכר לכולנו. התכנסות המונית לצורך חגיגה משותפת של שמחה כלשהי – חתונה, בר/בת-מצווה, ברית/ה או כל אירוע משפחתי אחר. אוכל ויין כיד המלך, מוסיקה,
מתנות מיוחדות. והנה, הפתעה – האורות מתעמעמים, המוסיקה מתקבעת והנה רקדנית בטן מחוללת אל מרכז הבמה ובוודאי אל מרכז תשומת הלב של המשתתפים. גל התרגשות גואה, מפלס השמחה נוסק. כי ככה זה.
ריקודי בטן מהווים כבר דורות ארוכים את שיאו של הערב, את החלק המשלב בין מופעיות לבין השתתפות הקהל, שאינו מתפקד כצופה פאסיבי, אלא יש לו חלק חשוב משלו בכל מופע ריקודי בטן.
מהי שמחה? הוויקיפדיה מגדירה כ"רגש חיובי שבו האדם נתון במצב רוח מרומם, לרוב בעקבות התרחשות וחוויה שהוא מפרש אותה כחיובית מבחינתו". תחשבו על זה רגע. מצב רוח מרומם, לרוב בעקבות התרחשות וחוויה – זה לא בדיוק מה שקורה במופע ריקודי בטן? יותר מזה. אחת הדרכים הטובות ביותר לתת לשמחות שלנו לצאת ולפרוץ מתוכנו הן הפעלה של הגוף.
ריקוד חופשי הוא דוגמא מעולה לכך. כאשר רקדנית בטן מופיעה כחלק מחגיגה וטקס כלשהם, הנוכחים חווים גם הם סוג של חופש גופני, גם אם הם אינם אלה שניצבים על הבמה. התנועתיות, החזרתיות, המקצב והצבעוניות, מכניסים את הגוף של הצופים למצב פעיל ושטוף אדרנלין שמשפיע באופן מיידי גם על הרגש.
היופי האמיתי הגלום בקשר הבלתי ניתק הזה בין ריקודי בטן ושמחה, הוא אמנם ההשפעה שיש לו על הקהל והאנשים סביבו, אך יש לו מימד חשוב לא פחות – השמחה אותה חווה מי שרוקדת ריקודי בטן. האמת הפשוטה היא שרובנו סובלות וסובלים מחוסר זמן, שמתבטא בין השאר במיעוט אפשרויות פשוט ליהנות ולשמוח.
מי שבוחרת בריקודי בטן כחלק משגרת חייה, אם כתחביב מתוך השתתפות בקבוצה או
חוג לריקודי בטן ובוודאי אם כמקצוע במסגרתו נדרשים אימונים והופעות יזומות, יכולה להיות בטוחה מראש כי באמצעות ריקוד ותנועה, היא תוכל לחוות קשת רגשות גדולה בהרבה מהממוצעת ביומיום שלנו, ובכללם שמחה. כי ככה זה כשרוקדים, וככה זה כשצופים בריקוד: הגוף והלב נפתחים, השמחה מתעצמת והנה אנחנו מצטרפים בצהלה לחגיגה מסביב.