ריקוד לבריאות הגוף והנפש
ריקודי בטן הם דרך נהדרת ללמוד צעדים חדשים שמקורם עתיק וקסום, ולא רק. ריקודים אלו, שקיבלו מקום של כבוד בעולם המערבי רק לפני כמה עשורים, הם אמצעי מצוין המשפר משמעותית את בריאות הגוף והנפש. למעשה, כיום ישנן גם סדנאות של תרפיה באמצעות מחול מזרחי, ומי שנשבה בקסמי ריקודים אלו, לא יכול להפסיק.
אגן ירכיים והים התיכון
ריקודי הבטן מקורם בצפון אפריקה והמזרח התיכון. ההסטוריה שלהם היא עתיקת יומין, ובעבר שימשו כריקודים שבטיים ופולחניים, כאשר בהמשך הפכו לדרך להביע סיפור חיים, ולתאר מצבים של קשיי היום, שכול, אהבה ובגידה, ולחילופין שמחה, אופטימיות והתחדשות.
הסגנונות, בהתאם לסיפור המסופר הם שונים ומגוונים, החל מסגנונות מצריים איטיים ומתונים יותר, בהם יש שימוש בצעיפים ומטפחות מרמזים, או שימוש במקלות, וכלה בסגנונות שמקורם בטורקי, והם נועזים, תוססים, ומלווים בנגינת דרבוקות רבות.
טכניקות הריקוד הן מורכבות ומרתקות, בהן נעשה שימוש בשרירי הגוף הפועלים בהרמוניה מושלמת ביניהם. עם השנים פיתחו רקדניות הבטן גם סגנונות ריקוד משלהן, שהתווספו לצעדי הריקוד המסורתי, כך שרקדניות רבות ומפורסמות כבר זוהו עם התנועות הייחודיות שלהן, שהפכו את ריקודן לייחודי ואישי, ומזוהה עם הרקדנית עצמה.
התוספות לריקוד נובעות לרוב ממקום פנימי ואישי של הרקדנית, שכן לריקודי בטן יש מקום רב להבעת רגשות, וביטוי האני העצמי. הריקוד כולו הוא מעין תרפיה, העוסקת בהרפיית הגוף, שחרור עכבות, וחיבור מלא למקומות ולרגשות החבויים ביותר.
זו הסיבה כי ריקודי הבטן לא רק מהווים הנאה צרופה ולימוד צעדים חדשים והסטוריה של ריקודים אלו, אלא משמשים כאמצעי הרפייה ותרפיה מוחלטת של הרוקדת. הם מעמיקים ומחזקים את החיבור של הגוף עם הנפש, משפרים את הדימוי העצמי, תורמים להדגשת הנשיות, תוך קבלת הגוף באופן מוחלט, ללא כל רצון להסתיר אותו או לשנות אותו, ובנוסף תורם הריקוד לגמישות באיברי הגוף, ולשחרור שרירים תפוסים.
פעילות גופנית מסוג אחר
ריקודי אלו הם סוג של פעילות גופנית עם ערך מוסף. נשים אשר מרגישות חסומות רגשית, או בעלות דימוי עצמי נמוך, מוצאות כי דווקא באמצעות הריקוד, הן משתחררות מעכבות, ומסוגלות להחצין רגשות החוצה ולחזק את בטחונן העצמי. ריקודי הבטן במהות שלהם דורשים יכולת ריקוד עצמאית מול קהל, עם תנועות ופיתולים, המספרים סיפור שלם באמצעות חלקי הגוף השונים כמו כתפיים, זרועות, אגן ירכיים, בטן, חזה ועוד. הביטוי העצמי הוא רק באמצעות התנועה, ללא מילים, ומי שעוברת את התהליך הזה, מגיעה למקום הרמוני מאד עם עצמה.