על לימודי ריקודי בטן וההוויה הנשית
ריקודי בטן נתפסים אצל מרבית האנשים כריקוד לא פשוט, אקזוטי וחושני, המלווה במוזיקה של העולם הערבי, ססגוני ומהנה. עוד הוא נתפס כריקוד אמיץ, בו אשה אחת עומדת לבדה מול קהל, ומספרת סיפור שלם באמצעות תנועות גוף מפותלות, ובלבוש מרמז.
בפועל ריקוד זה הוא אמנות מורכבת ועתיקת יומין, אותה אימץ העולם המערבי, וקיבל ממנו כלים רבים המשמשים כאמצעי להרפיית אברים בגוף, שחרור עכבות, ואף תרפיה לנפש. לימוד הריקוד הוא יותר מעוד לימוד של צעדים, אלא מכיל בתוכו עלם ומלואו של ההוויה הנשית
לומדים להוציא מהבטן
עד היום לא ידוע במדויק מקורם של ריקודי הבטן. הסברה העיקרית היא, כי מקורם במצרים העתיקה, ממנה התפרשו הריקודים אל טורקיה, לבנון, מרוקו, סוריה ועוד.
במקור שימשו בטקסים שבטיים פולחנים, ולאחר מכן כאמצעי ביטוי לתיאור חייהם של הכפריים, גלילת סיפור חיים, אהבה, אכזבה ועוד. עם השנים התפתחו והגיעו עד לארצות המערב, בתחילה כאמצעי שעשוע ובידור לגברים שנהנו לצפות בנענועי החמוקיים של הרקדניות המוכשרות, ובהמשך, כשנלמדו לעומק, נכנסו ריקודי הבטן למסגרות לימודיות של סגנונות מחול שונים, של אימוני גופניים ושל תרפיות בתנועה.
ההבנה נבעה מההפנמה כי לא מדובר ב"סתם" נענוע חושני, אלא שימוש מושכל ומורכב באברי גוף כמו כפתיים, בטן, חזה, אגן ירכיים, ידיים ועוד, בתנועות משחררות, המקלות מאד על אברים תפוסים, ובהיותו ריקוד טעון רגשית, מאפשר גם הוצאת רגשות עצורים החוצה, בהיותו ריקוד המחבר את הגוף אל הנפש. בנוסף תורמים לימודי ריקודי הבטן להעלאת הדימוי הנשי, להיכרות עצמית עמוקה יותר ולתחושת בטחון רבה.
שיעורי בית – לרקוד
הלימודים מתאימים לכל מי שמבקשת דרכים להבעה וביטוי עצמי, באמצעות תנועה. כל מי שמתרגשת למקצב התופים המזרח תיכוניים, ומחפשת דרכים מקוריות וייחודיות הן להניע את גופה, והן להשתחרר מעכבות ולהוציא את עצמה מבפנים החוצה. זוהי ההוויה של הריקוד, המספר סיפור חיים, ובו כל אחת יכולה להביא מעצמה אל הריקוד, גם אם הוא מתבסס על צעדים וטכניקות מסורתיות.
ללימודי ריקודי בטן אין הגבלת גיל או כל רקע אחר, והם בגדר הנאה צרופה עם עוד כמה ערכים מוספים.
תכנית הלימוד מאפשרים היכרות של טכניקות וסגנונות ריקוד שונים מן העבר, יחד עם תובנות ותוספות של צעדים וכוריאוגרפיה של ההווה. לריקוד זה סגנונות רבים, הבולט מכולם הוא ה"בלאדי" שהוא סגנון ריקוד שמקורו במצרים ומתאר את חיי המצרים באמצעות המחול. סגנון בולט נוסף הוא הטורקי, שהוא חושני, קצבי ואנרגטי, מלווה בתופים עם מקצב מהיר, ואביזרים רבים בהם משתמשת הרקדנית.בנוסף לסגנונות של אגן הים התיכון, התפתח עם השנים גם סגנון ריקוד שנקרא "טרייבל", והוא למעשה ריקוד שהתפתח בארצות הברית, ומאחד מתוכו ריקודי בטן עם השפעות ותוספות משבטים אפריקאיים וצוענים.