מחול מזרחי – ריקוד שהוא תרבות
מחול מזרחי – ריקוד שהוא תרבות
כמו כל יצירת אמנות, גם סוגים שונים של מחול וריקוד מבטאים פנים שונים של התרבות במסגרתה היא צמחה – בין פנים גלויים וברורים ובין כאלה שיש להתעמק ביצירה כדי לזהות את מקורותיהם התרבותיים. בהיותו תוצר של תרבות המרחב המזרח תיכוני במסגרתה התפתח, מחול מזרחי מהווה אשנב למאפיינים תרבותיים אזוריים שונים.
אחד מסממניה של אותה תרבות ממנה התפתח המחול המזרחי, שכיום נהוג לכנותו בשם העממי "
ריקודי בטן", הוא ההזדמנויות הרבות שהובילו למפגש בלתי פורמאלי של אנשים, פעמים רבות קשי יום, שביקשו מפלט ממרוץ החיים באמצעות בילוי חברתי. עוד מאז התקופה בה נרקד מחול מזרחי בנפרד בחברות נשים וגברים, הוא היווה שעשוע ובידור שמטרתם הבאת שמחה וצהלה לליבות הצופים.
מחול מזרחי הוא הריקוד של האנשים הפשוטים, אותו ריקוד המלווה אותם בשמחות של טקסי מעגל החיים ובחגיגות בהן הם מבקשים לטעום הנאה חושית עילאית. הוא ריפוי בתנועה והוא תנועה של חופש, של חגיגת החיים, של עוצמה וקול, של עושר וצבעוניות, צליל וקצב.
בעבר, הועברו תורת המחול המזרחי וטכניקת ריקודי הבטן בעיקר באמצעות חשיפה מצטברת אליהם והעברה בלתי פורמאלית מאם לבת ומאחות לאחות – באותה דרך בה למעשה מנחילה ומנציחה תרבות עממית את עיקריה דור אחר דור. בישראל של היום, כאשר ריקוד בטן אינו מהווה ייצוג תרבותי מוביל, אלא חיבור לשורשים תרבותיים, לעבר ולעתיד של חזרה לשורשים אלה, אין פלא שעל-מנת ללמוד ולתרגל מחול מזרחי, פונות רבות מאיתנו ללמוד אצל מורה לריקודי בטן.
קשה מאד להעריך את תרומתה של החזרה להכרה בחשיבותם התרבותית ונפלאותיהם האמנותיות של מחול מזרחי וריקודי הבטן לעיצוב התרבות העתידי בישראל. אך ברור לחלוטין כי עצם הפופולאריות הגוברת והולכת של שיעורי מחול מזרחי, הוא תוצר ברור של התרבות העכשווית המבקשת לחזור ולהכיר בשורשי קיומנו במרחב המזרח תיכוני, כמו גם בהסטוריה התרבותית של חלקים נרחבים מהציבור הישראלי. לכן, מחול מזרחי כאן והיום הוא כבר מזמן לא רק ביטוי לתרבות עבר, אלא גם לתרבות שלנו – זו הממזגת מזרח ומערב ומאפשרת לנו לטעום וליהנות מנפלאות כל העולמות.