ללמוד ריקודי בטן – בין יצר ליצירה
ללמוד ריקודי בטן – בין יצר ליצירה
הרבה דיו נשפך בעבר ועוד ישפך בעתיד במסגרת דיונים שונים על ההקשרים המרתקים, לשוניים ותוכניים, בין צמד המילים יצר ויצירה. ההחלטה
ללמוד ריקודי בטן מאפשרת לכל אחת מאיתנו לבחון באמצעות מחול ותנועה את המקום של שתי המילים האלה בעולמה בכלל ובחוויית הריקוד בפרט.
כי מה הם ריקודי בטן אם לא שילוב ותחלופה חוזרת בין יצר ויצירה, בין הבעה אישית הכוללת שימוש במרכזי היצר הפנימיים בגופנו ובין תוצר של אותה הבעה שמתרקם והולך בפנינו כיצירה בפני עצמה. יצר, יצירה, יצריות ויצירתיות, כולם משמשים ומתבטאים בערבוביה בתנועות השונות המצטרפות לריקוד שלא רק משלב ביניהם, אלא הופך מבע אישי ייחודי בשל החופש להשתמש בהם כחומרי היסוד שלו.
ריקודי בטן כצוהר לביטוי היצר
מהו היצר? בכל אחת ואחד מאיתנו שוכנים יצרים כה רבים על היצר שבין יצר הטוב ויצר הרע. לעתים נדמה שאנחנו כולנו גושים של יצרים – משוטטים במרחב ומתאווים לממש דחפים ורצונות רגעיים או קבועים באמצעות גופנו. מחול מזרחי, או ריקודי בטן כשמו העממי, מהווה הזדמנות יזומה להסתכל ליצרים האלה בעיניים, לזהות אותם בתוכנו, להתעמת איתם, לקבל אותם ובעיקר לבטא ולעבד אותם. יצרים הם רגשות ורגשות עוברים עיבוד במהלך ריקוד, כפי שידוע לכל מי שנחשף לטכניקות שונות של טיפול בתנועה.
ריקודי בטן כיצירה אישית
ללמוד מחול מזרחי, אין פירושו לקחת שיעורי ריקודי בט
ן ובמסגרתם לתרגל שוב ושוב סדרות של תנועות או כוריאוגרפיה מסוימת, כפי הנהוג למשל בלימוד של ריקודי עם או ריקודים סלוניים.
כאן יש לנו שפה שונה לחלוטין המאפשרת לנו, מעבר לטכניקה של תנועות קבועות שיש לרכוש, לבטא את עצמנו באמצעות ריקוד אינטואיטיבי, כזה שגם אם הוא מבוסס על תנועות מסוימות, יהפוך תמיד סוג של יצירה ספונטנית ובעלת מבע אישי חזק במיוחד.
יותר מזה – בניגוד לסוגי ריקוד המבקשים להגיע לביצוע מדויק עד כמה שניתן של רצף תנועתי מסוים, כמו בלט, ריקודי בטן מאפשרים מרחב שונה במסגרתו הדגש הוא על התנועתיות הכוללת ולא על רמת הדיוק של תנועה ספציפית.