טבע כמקור השראה במחול המזרחי
מרינה קוזין- מתוך עבודת הגמר במסלול להכשרת מדריכות למחול מזרחי 2009-2010
הטבע היה מאז ומתמיד מקור השראה בכל סוגי האמנויות. בעבודתי בחנתי השפעת אלמנטים מהטבע על התפתחות הריקוד המזרחי וכיצד אלמנטים אלה משתקפים ובאים לידי ביטוי בריקוד כפי שאנו מכירות ומפרשות אותם כיום. בעבודתי התייחסתי לחוקי טבע בסיסיים, יסודות וצורות בטבע, גרמי השמיים, מעגלי החיים ועולם החי. להלן תמצית מתוך הדברים.
א. חוקי טבע בסיסיים
פיזיקאים מודרניים תופסים את היקום כמתקיים בתוך סדר חוקים שיוצרים מעין "ריקוד" של חלקיקים זעירים בתוך מיקרוקוסמוס של מבנה האטום. גם מבנה מערכת השמש דומה למבנה הפנימי של האטום כאשר חלקים קטנים של המערכת סובבים סביב מרכז כבידה ויוצרים יחידה יציבה בתוך התנועה. בדומה לכך, ריקוד הבטן הוא ריקוד שנע מסביב למרכז כבידה הנמצא בבטן. מכאן ניתן לראות בתנועות כגון עיגול "סובב עולם" דימוי מושלם למערכת השמש וכדור הארץ המסתובב סביבה. גם המושג "העברת משקל" שבו אנו משתמשות לעיתים תכופות מבטא את היחס בין חלקי הגוף למרכז הכבידה שלו ולכוח המשיכה.
ריקוד הבטן הוא אחד הסגנונות שנשענים על נוחות בתנועה ופועלים עם כיוון המשיכה ולא כנגדה, תוך דגש על הרפיה, הפרדה ו"חיסכון באנרגיה" (הפעלת כוח מינימאלי) לקבלת התוצאה הרצויה. שימוש בחוקי פיזיקה בסיסיים ככלי עזר בריקוד מאפשרים לתנועות להיראות קלילות ולא מאומצות. כך למשל, תנועת המטוטלת החוסכת באנרגיה ושומרת על טווח תנועה זהה מתגלה לנו בתוך תנועת ה"שימינג". אפקט הצנטריפוגה המתקיים בטבע מתבטא בריקודי הבטן בתנועות עיגולים או שמיניות המקבילות לרצפה ומאפשרות תנועה תוך הפעלת כוח מינימאלי. עקרון האינרציה או ההתמדה הקובעים כי כל גוף ישאף להישאר במצב בו הוא נמצא משמשת אותנו בריקודי הבטן לצורך התקדמות במרחב לאחר הפעלת תנופה, כאשר הטיית חלק גוף עליון הצידה היא זו העוזרת לנו לשנות את כיוון התנועה. תנועות ידיים נכונות בזמן סיבובים עוזרות להמשך התנועה, כאשר הנפת ידיים מעל הראש נותנת תנופה נוספת לתנועה וסיכול הידיים יקטין את ההתנגדות ויאפשר לגוף להתנהג כיחידה אחת ממורכזת.
ב. יסודות טבע
ריקוד הבטן מושפע ומשקף יסודות טבע בסיסיים כמו אדמה, אוויר, אש ומים. לכל יסוד משייכים זרימת אנרגיה שונה בתוך הגוף, צורת נשימה ומסר ייחודי.
האדמה- היא מקור החיים של כל צומח המסמל פוריות, כוח ומחזוריות. הבטן והאגן מסמלים את האדמה בהיותם מקור החיים של כל יונק. סגנונות הבלדי והפולקלור בריקודי הבטן מתייחסים לאדמה כמקור הכוח והאנרגיה כאשר הדיאלוג של שאלה ותשובה מאפשר להביע רגשות שונים בשילוב של תנועות רכות וזורמות עם הדגשים והפרדות. כך למשל תנועות אגן מעגליות גדולות ונמוכות מסמלות מחזוריות, תנועות אגן עם דגשים החוצה או למטה נותנות תחושה של עוצמה וכובד, תנועות בטן עם דגש פנימה מבטאות הרגשת שבריריות ורכות, עדינות והתרגשות. עמידת המוצא הראשונה של ריקודי הבטן היא כפות רגליים על הרצפה המסמלות בין השאר את החיבור לשורשים, כאשר התנועה מבטאת את יחסי הגומלין בין השמיים והארץ. על פי יסוד האדמה השאיפה והנשיפה מתבצעות דרך אף כך שהאנרגיה עולה למעלה מהשורשים עד לחזה וחוזרת חזרה אל תוך האדמה.
המים- תנועת המים היא זורמת ונשפכת. כמו כן, המים מתקשרים לתנועת שיוט. בהקבלה ניתן לראות בריקודי הבטן תנועות זורמות של שמיניות ומעגלים וכן תנועות שיוט במרחב לצדדים או במעגלים שבהם הרקדנית שומרת על הגופה ונעה בריחוף או בשיוט, כאשר הרגליים קרובות ו"נגררות" אחת אחרי השנייה כמעט ללא התנתקות מהרצפה. ריקודי בטן נעים בין סוגי הזרימה השונים, ממש כמו מים הנעים על הרצף שבין שקט לסערה. גם תנועות האגן משקפות מים נשפכים כשהאגן משמש כ"קערת מים כבדה" כפי שניתן לראות בתנועת "מכונת הכביסה ההפוכה". למים, כמו לגשם יש איכות מטהרת וניתן לראות בתנועת הידיים היורדות ומתארות את קווי הגוף כתנועת טפטוף מים על הגוף וטיהורו. תנועת ניעור כפות הידיים מדמה את פיזור מי הורדים בחתונה וירידה פתאומית לישיבה מדומה לתנועת צלילה. תנועות הגלים בידיים ובאגן גם הן מדמות את תנועת המים. שאיפה דרך האף ונשיפה דרך הפה מסמלת את הנשימה על פי יסוד המים כשהאנרגיה זורמת כמו גשם מלמעלה למטה, מנקה ומטהרת את הגוף.
האוויר- מסומל על ידי תנועות הידיים ופלג גוף עליון, כמו תנועת ענפי עץ ברוח. גם ריחוף צעדי הפריסה כגון ה"קרוס איילנד" או צעדי הרדיפה המשולבים בסיבובים נדמים כגוף הנסחב ברוח. הצעיף הוא המדגיש את היופי והזרימה של האוויר. שאיפה דרך הפה ונשיפה דרך הפה מסלמת את הנשימה על פי אלמנט האוויר כשהאנרגיה באה מלמעלה ומתפזרת לצדדים מאזור חלק גוף עליון והידיים, כך שנוצרת תחושה של רוח.
האש- מסמלת את האנרגיה, האישיות והטמפרמנט של הרקדנית ואת הנשמה שיוצאת מתוך הריקוד. תנועות השימינג של האגן והכתפיים, כמו גם דגשים, סיבובים מהירים ותנועות מפתיעות ובלתי צפויות מתקשרות לאש. תנועות ידיים מעל הראש מזכירות להבות ותנועות המדגישות את העיניים מתקשרות לאור. שאיפה דרך הפה ונשיפה דרך האף מסמלת את הנשימה על פי אלמנט האש כשהאנרגיה עולה מן האדמה על החזה ומתפזרת קדימה ולצדדים בצורה של אור.
ג. עולם החי
התבוננות בעולם החי מאפשרת לנו להבין תנועות מיוחדות. כך למשל לריקוד החיזור של הדבורים יש צורה של שמיניה והרעדת זנב הטווס במהלך טקס החיזור נראה כמו תנועת השימינג. בריקודי הבטן ניתן לראות תנועות רבות המסמלות ומזכירות בעלי חיים שונים. להלן מקצת התנועות המפורסמות המזכירות לנו אותם.
יונקים- תנועת הגמל שמחקה הליכת גמל על ידי תנועות גלים בבית החזה ובבטן וכן הגמל ההפוך- גלגול הבטן קדימה ואחורה במקום או תוך התקדמות, מסמלות את חיי הגמל כחיה מדברית הנעה ברוגע, למרחקים ארוכים. תנועה נוספת בהקשר זה היא שיירת הגמלים- הליכה לצד עם עיגול העולה (אנכי) במותן, כאשר יד אחת "בראש השיירה" והיד השנייה הפונה כלפי מטה בסיבוב כף היד מסמלת את זנבו של הבכר האחרון בשיירה. תנועת הנמר מסמלת את הנמר שהוא צייד ערמומי, זהיר וגמישה נע בצעדים רכים ובגלגול כתפיים לאחור. הליכת החתול הגמישה והרכה והשהיית הידיים ביחס למוזיקה מבטאים את החתוליות השליו והשקוע בעצמו. הפיל הכבד והאיטי מסומל על ידי תנועות הידיים מלפנים עם כף יד אחת מחליקה על כף יד שנייה בדומה לתנועת החדק. הארנב השובב הקטן והעליז מסומל על ידי קפיצות קלילות על שתי רגליים המזכירות את שובבותם של הארנבים. הכלבלב הוא חבר נאמן ושמח. תנועות טוויסטים במותן ושימינג כתפיים מזכירה כיצד הוא מנער את פרוותו ממים. דגשים קדימה באגן בתוך סיבוב הם כמו קשקוש בזנב.
בעלי כנף- תנועות הידיים המחקות את כנפי הציפור הן בעלות עוצמה אדירה כשהאנרגיה עולה בעמוד השדרה אל ה"כנפיים" מרוממת ונותנת תחושת מעוף. הציפור מסמלת את החופש והרוח. הפרפר קליל ויפה מסומן בתנועות ידיים מצולבות עולות או יורדות. היונה ה"מגונדרת" הולכת קדימה על קצות האצבעות עם טוויסט במותניים. הברווז הנאיבי והמופתע מתגלגל מרגל לרגל עם העברת משקל.
פרחים- פרחים מסמלים את היופי והצמיחה. במהלך הריקוד ניתן לבצע תנועת קטיפה והרחת פרח. פרח הלוטוס מסמל אהבה נגלה בתוך בתנועת סיבוב מורכבת של כפות הידיים מעל הראש.
לסיכום,
הטבע העשיר והבלתי נגמר, משמש השראה אינסופית לריקוד הבטן ומאפשר פתח להתבוננות מחדש, ליצירה, להבעת רגשות, לביטוי עצמי ולהעברת אנרגיה.